ששת הכוחות הטבעיים

הרפואה היא אחד המקצועות העתיקים ביותר בעולם, אולם אופני החשיבה והפעילות הרפואית השתנו מאוד באלפי השנים שחלפו. דוגמה מעניינת לכך הם ששת "הכוחות הטבעיים", אחד המושגים הידועים ביותר ברפואה שהייתה נהוגה באימפריה הערבית בשיא גדולתה, בימי הביניים. ה"כוחות הטבעיים" כמעט ואינם מוכרים לנו כיום, וודאי שלא בשמם זה, אולם ההתייחסות אליהם היתה נפוצה מאוד, בשמות כאלו ואחרים, גם ברפואה הסינית, ההודית והיוונית של העת העתיקה. לאורך ההיסטוריה קיבל המושג פרשנויות שונות, אך משמעותו הבסיסית נשארה זהה: ה"כוחות הטבעיים" הם אותם אלמנטים בחיי היום-יום שלנו המשפיעים על בריאותנו וששינויים בהם עשויים לסייע לנו לשמור על בריאותנו או להשיב אותה אם אבדה. אלו הם כל המרכיבים בחיינו שנכנסים היום תחת ההגדרה: "אורח חיים בריא", אלא שבעבר עמדו הם בקו הראשון של המערכה הרפואית על בריאות האדם. ספר רפואה עתיק מסין מדרג את הרופאים לפי חשיבות עיסוקיהם – הרופאים המנתחים והעוסקים במתן תרופות הם הנמוכים ביותר בדירוג, החשובים ביותר הם הרופאים העוסקים באורח החיים, בתזונה ובאיזון המונע מחלות.




ששת הכוחות

רפואת ימי-הביניים חילקה את הכוחות הפועלים על האדם לשלוש קבוצות:

1. ה"כוחות הפנימיים" – כוחות הפועלים בגוף-האדם פנימה ומשפיעים על תפקודו, על-פי תורת המזגים והליחות ביניהם: היסודות, המזגים והליחות.

2. ה"כוחות הטבעיים" – ששת הכוחות הפועלים באופן טבעי על חייו ועל בריאותו של האדם. ששת הכוחות הללו, כפי שתוארו על-ידי רופאים ופילוסופים ערביים1 בימי הביניים, הם:

  • אקלים
  • תזונה
  • שינה וערות
  • מנוחה ותנועה
  • איפוק ושחרור
  • הנפש

3. "הכוחות שסוטים מהמסלול הטבעי" – כוחות שאינם חלק מהמהלך הטבעי של חיינו, כמו הכוחות הטבעיים, אלא הם התערבויות חיצוניות. ברפואה, מטרת הכוחות הללו היא לסייע להחזיר את הגוף לאיזון אם השימוש בכוחות הטבעיים אינו מספיק. כאן מדובר על כל ההתערבויות החיצוניות הרפואיות, בעבר היו אלה צמחי המרפא, הדיקור, כוסות הרוח ועוד… כיום אלו הם הניתוחים, התרופות וכדו'.

בעולם המודרני אנחנו נוטים לדלג על השימוש בכוחות הטבעיים ולעבור ישר לשימוש ב"כוחות שסוטים מהדרך הטבעית": כאב ראש מוביל מיד למשכך הכאבים, פצעים – אל המשחה, או מרקחת צמחי מרפא נגד כאבים. אם מתגלה אצלנו מחסור תזונתי מיד ניקח תוסף תזונה.
מבין שלושת הקבוצות, הכוחות הלא-טבעיים (ההתערבותיים) הם הנחקרים ביותר. למרות הסייגים ששמו להם הרופאים העתיקים, למרות הציטוטים והעדויות הרבות לחשיבותם הפחותה בעיניהם, החוקרים של ימינו מתמקדים במה שאנחנו מבינים הכי טוב – תרופות, מרשמים וניתוחים. אולם, בימים עברו, הכוחות הפנימיים והגורמים הטבעיים עניינו יותר את הרופאים ואת הפילוסופים. על הגורמים הפנימיים כבר כתבתי, כאמור, במקום אחר, כאן המקום להרחיב על הגורמים המשפיעים על חיינו באופן טבעי.

 

אקלים (מקום)

מושג האקלים עבר שינויים רבים במהלך אלף השנים האחרונות, בשפה המודרנית מתאים יותר לקרוא לגורם הזה: המקום. ה"מקום" כולל גם את האקלים המקומי (מזג אוויר, לחות וכו'…), גם את זיהום האוויר, גם את מצב הקרקע, גם את ההבדלים בין אזור עירוני לכפרי וכל מרכיב נוסף המושפע מהמיקום שלנו. לכל המרכיבים הללו תפקיד מרכזי בבריאות האדם. אין זה מקרי שממליצים לחולים במחלות נשימה לנפוש במקום יבש, כדוגמת ערד, אך חופשה אינה מספיקה כדי להבריא את האדם. אם הגורם למחלה הוא האוויר הלח באזור בו הוא גר באופן קבוע תשמש החופשה, במקרה זה, כמו תרופה, בעוד שסביר שדווקא מעבר למגורים במקום המתאים יותר ימגר את המחלה.
ההתייחסות לשורש, במקום ריפוי הסימפטומים, היא נדבך מרכזי בהבנת חשיבותם של הגורמים הטבעיים בטיפול הרפואי. אם היום יש לנו נטייה להתחיל מטיפול בסימפטומים ואנו מבקשים את שורש הבעיה רק אם הסימפטום לא נעלם, הרי שבעבר היתה הדרך הפוכה – קודם לכל היה הטיפול בגורמים הטבעיים ורק משלא צלח נפנה הרופא להציע תרופה. בנוסף, התרופות עצמן כוונו לטיפול בגורם המחלה, בבסיס האדם ההופך אותו לטרף-קל למחלות, ולא בסימפטומים ממש. הטיפול בסימפטומים היה, לרוב, נחלתו של הרופא שביקש להקל על מי שכבר לא יכול היה להירפא ממצבו.


תזונה

התזונה היתה ונשארה "גורם טבעי" חשוב מאין כמותו, שחשיבותו עולה ככל שמזוננו נעשה מורכב ועמוס יותר בחומרים שאינם טבעיים. התזונה משפיעה באופן ישיר על בריאותנו ומכל הגורמים היא הנפוצה ביותר ככלי טיפולי, בימי קדם כבימינו-אנו. שינוי תזונתי משמעותי שבא לחזק את הגוף עשוי להיות בעל השפעה רבה על הבראת הגוף מכל מחלה.
גורם התזונה אינו עוסק בשאלת רכיבי האוכל בלבד. חשיבות רבה נודעה גם לאופן בו הוא נכנס למערכת העיכול (עם אילו חומרים אחרים, באילו שעות, באילו כמויות) ומתוך כך מה הגוף מצליח להפיק ממנו. כיום מכיל האוכל שלנו גם חומרים שונים שאינם מזינים ומשפיעים לרעה על מערכת העיכול שלנו. גם הם, למרות שאינם ראויים להיקרא "מזון", הינם חלק מן התזונה שלנו ויש לתת עליהם את הדעת.


המנוחה והתנועה

לאורך ההיסטוריה הייתה הפעילות הגופנית חלק מרכזי וטבעי בחיי היום-יום של רוב האנשים. לפני התפתחות החקלאות היה כל השבט נע ונד בחיפוש אחר מזון ומחסה. בתקופה החקלאית עסק כוח העבודה המרכזי בעבודה פיזית, אם בשדה ואם בעבודות הבית. התנועה ממקום למקום נעשתה בעיקר ברגל, ואנשים באופן כללי זזו יותר. כיום רובנו נוסעים ממקום למקום במכונית ועובדים בעבודה שאינה כוללת תנועה. שתי בעיות מרכזיות קשורות באופי התנועה שלנו היום ונובעות משינויים אלו: "חוסר תנועה" היא המוכרת יותר. בעיה זו מאפיינת אנשים רבים העובדים שעות ארוכות במשרד באותה התנוחה וכשהם מגיעים הביתה הם רק רוצים לנוח, לכן הם אינם מגיעים לעשות פעילות גופנים מספקת. הבעיה השנייה היא "עודף תנועה" – "המכורים" לפעילות גופנית מאומצת ומבצעים אותה מידי יום בצורה אינטנסיבית וחד-גונית מידי, עשויים דווקא להזיק לגופם. טוב להוסיף מידה מסוימת של תנועה לכל פעולה שאנחנו עושים – לחנות רחוק יותר מהחנות, לבצע בעצמנו את עבודות הבית, לדווש על אופניים למרחקים קצרים במקום להידרש לרכב וכדו'…


השינה והערות

מבחינה פיזיולוגית בנוי גופנו לשינה בשעות החושך ולערות בשעות האור. בעונות בהן החושך ארוך סביר גם שתהיה התעוררות בזמן כלשהו בלילה, שלאחריה נשוב לשינה. תאורת שמי הלילה שלנו, אורות קרובים ורחוקים המאדימים את האופק הלילי, היא חדשה למדי. בעבר הרחוק היו רק מדורות מועטות וקטנות שהפכו לרמץ בלילה, וגם לאורך ההיסטוריה הקרובה יותר היו פחות אמצעים להאיר את הלילה. תאורה ביתית הייתה יקרה ולא יעילה והפעילות בשעות החושך הייתה מוגבלת. כשירד החושך אפשרה התאורה המועטה לגוף להכין את עצמו למנוחת הלילה, האנשים הלכו לישון לאחר רדת החושך וקמו עם עלות השמש. אמנם באופן בו תרבותנו מתנהלת המחשבה על שינה בשבע בערב, עם שקיעת השמש, נדמית הזויה-משהו, אולם עבור גופנו זה הדבר הטבעי ביותר. ללכת לישון בשעה מאוחרת יותר מ-23:00 זו בכלל הפרזה עבורו. כולנו שמענו מהורינו שילדים גדלים בזמן השינה, זה נכון – בשנת-הלילה מבצע הגוף פעולות פיזיולוגיות חשובות המשמשות אותנו גם אחר-כך, בזמן הערות. כשהולכים לישון מאוחר מידי השעון הביולוגי מתבלבל ואנחנו משבשים את התהליכים הללו, דבר הגורם לנו להיות עייפים יותר בזמן הערות ועשוי לגרום נזק מתמשך לגופנו. על-כן מומלץ ללכת לישון לפחות שעתיים לפני חצות. הבעיה גדולה עוד יותר אצל ילדים, הזקוקים לשינה מרובה ומספקת לצורך התפתחותם, אצלם השעון הביולוגי הטבעי עדיין עובד. הגוף שלהם מורה להם ללכת לישון כשיורד החושך, אך כשהחושך אינו יורד, האורות בבית דולקים, אורה המרצד של הטלוויזיה פועל, גופם מתבלבל ושולח מסרים כפולים של עייפות וערנות. טוב לספק לילדים אווירת שינה טבעית בערב – אוירה חשוכה ורגועה, בלא הסחות דעת. הדבר טוב ונכון לכל הילדים ובעיקר לאותם אלה הסובלים מבעיות שינה.


האיפוק והשחרור

בעבר כיוונו הכותבים על "איפוק ושחרור" בעיקר לשליטה, או לניהול, היציאות (צואה ושתן). כיום מתאים שנצרף לקטגוריה זו צורות פינוי נוספות של הגוף שבעבר היו חופשיות יותר וכיום מופרעות, כמו הזיעה, הליחה/נזלת וההקאה.
לפעולת פינוי הפסולת מהגוף נודעת חשיבות רבה, בעיקר בעולם בו מכניסות הפעולות הפשוטות ביותר של אכילה ושתייה מזהמים שונים לגופנו. היכולת של הגוף לפנות מזהמים ומזיקים בצורה יעילה ניכרת בבריאותנו ועשויה להעיד על עמידותנו. מחלות שונות הקשורות למערכת הפינוי הזו נפוצות מאוד בימינו, כמו: שלשולים ועצירות, פסוריאזיס ומחלות נשימה. הידע העתיק עוזר לנו להבין שמדובר בבעיות של ניקוי פסולת מהגוף ולהתמקד במערכת הזו בבואנו לבחון פתרונות אפשריים.


הנפש

הנפש היא אמנם שחקן מרכזי בבריאותו של האדם וכוחה ניכר, אך היא מתייחדת בכך שהיא מושפעת באופן מכריע מן הכוחות האחרים. ההתייחסות אינה ל"בעיות נפשיות" אלא לנפש כגורם שהתנהלותו הטבעית משפיעה על בריאותנו כפי שהתזונה משפיעה עליה. האקלים אינו מושפע מהמנוחה (אם כי המנוחה מושפעת לעיתים מהאקלים) אולם הנפש מושפעת משניהם באופן ישיר, כמו שמושפעת מהם גם הבריאות הגופנית.
רפואת הנפש של ימינו מתמקדת בעיקר בבעיות נפשיות ומנותקת כמעט לגמרי מההתרחשויות הפיזיות וההשפעות הסביבתיות על גופו של המטופל. רופאים רבים מכירים בהשפעותיהם המיטיבות של המנוחה המספקת והשהייה באוויר הצח על בריאות הנפש, אך אין זה נחשב כתפקידה של הרפואה לומר לאם לתינוק בן חודש לצאת החוצה ולטייל כדי להימנע מדיכאון אחרי לידה. בנוסף, ככל שאנו מתרחקים מאופי החיים המתאים לגופנו כפי שהיה נהוג בפרהיסטוריה אנו נתקלים בהשפעות מורכבות יותר על נפשנו.
הנפש שלנו משחקת תפקיד ראשי בבריאותנו ומצבנו הנפשי משפיע על הבריאות בדרכים שונות. אחד המצבים המורכבים והנפוצים ביותר מכונה בעת המודרנית דחק (סטרט – stress), מצב תמידי של מתח המשפיע על הנפש ומצוקותיה ונגרם ברובו, בחברה המודרנית, מקצב החיים המהיר. הסטרס עושה שמות בתיפקודם של הכוחות הטבעיים. לעיתים גם אם יבחר האדם בסביבה נקייה, באורח חיים בריא ויאכל מזון בריא עשוי מצב נפשי מעורער להשפיע על בריאותו עד כדי ש לא יצליח לשמור על איזון או להבריא ממחלה.


באזורים בהם פעלו הרופאים על פי תורת המזגים והליחות הודרכה האוכלוסייה כיצד לנהוג ולשמור על בריאותה. הרופאים כתבו ספרי מתכונים ובישול, ספרי פילוסופיה, עסקו בייעוץ בחצרות מלכים וכשירות לדלת העם, כתבו ספרי שירה וסיפרו סיפורים שהמחישו את חשיבות אורח החיים לאריכותם ולאיכותם. לא מזמן קיבלתי ספר תחריטים מימי הביניים המתאר את הגורמים הללו באיורים ובכך הופך אותם נגישים לכלל האוכלוסייה במטרה ללמד איך לחיות נכון תוך התחשבות בכוחות הפועלים על הבריאות.
גם היום קשה להציע מזור של ממש לאדם אחר בלי להכיר את מכלול פעולותיו של גופו בבריאות ובחולי, ואדם לא יכול לרפא את עצמו מבלי להתחשב בכוחות המשפיעים על חייו מטבע היותם חיים אנושיים.


הערות

1. בין הבולטים בהם: אבן סינא, הרמב"ם, יצחק בן סלימאן הישראלי ואלראזי.

פורסם לראשונה בספטמבר 2008


גרסת הדפסה גרסת הדפסה
שתפו דף זה

קורסים וסדנאות
הרצאות
קייטרינג
מעדנייה
ליקוט

חיפוש באתר