עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
ספטמבר 23, 2011
(כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק)

מעודכנים בכל החרמות?
מחרימים את חברת דלק, מחרימים את שופרסל, מחרימים את תנובה, מחרימים חברות סלולר שונות ויש עוד… העורך של דה מארקר טוען שהישראלים החדשים מחרימים!
המחרימים נחשבים לצאצא טבעי של המחאה החברתית, אחרי הכל יש גרסאות שתולות את תחילת המחאה בחרם הקוטג', אביהן החוקי של החרמות הנוכחיות. קבוצת אקטיביסטים שהתארגנה תחת השם "עשר המכות" מבטיחה שהחרם על חברת דלק הוא רק ההתחלה. והחרם על תנובה הוא הנושא האחרון מהמחאה שנותר בכותרות. אבל אם החרם הוא צאצא של המחאה אז אולי אפשר להגיד שהוא בחזקת ממזר. חרם לא מסתדר עם הרצון לשנות את החברה, כי חרם משאיר את הסדר החברתי בדיוק כפי שהוא. החרם הוא לא אמצעי להעצמת האזרח הקטן, החרם משאיר אותנו קטנים.

תעצרו את החרם! אני רוצה לרדת!

ברשימה קודמת – "מצרכנית לאדם", ביקשתי – בבקשה אל תחרימו. אבל זה היה בתוך הטקסט ואולי זה לא יצא ברור מספיק, אז הגיעה העת להתמקד – תפסיקו את החרם.
להפסיק את החרם לא כדי לקנות תנובה, להפסיק את החרם כדי לעבור למחשבה יוצרת. לא אכפת לי מתנובה, אני בכלל לא אוכלת מוצרי חלב. אכפת לי מהחלבן ומהגבן בשכונה שלי, הם האנשים איתם אני יכולה ליצור שינוי חברתי אמיתי. אבל זה לא יקרה אם אתם תמשיכו עם החרם, כי החרם משאיר אותנו צרכנים במקום להעצים אותנו כבני-אדם.
כך שהדבר החשוב ביותר לומר כאן הוא – חרם משאיר אותנו בתוך המקום הצרכני, זה כלי מעולם הצרכנות. חרם לא מביא לשינוי חברתי, הוא לא יוצר שיח ולא מעודד מחשבה.

הנה כמה עובדות על החרם:

  1. החרם נועד כדי לשנות את ההתנהגות של המוחרם.
    אחרי שהמוחרם נענה ומשנה את התנהגותו החרם נגמר.
    האם זה מה שאנחנו רוצים – שתנובה תוריד את המחירים והצרכנים ישובו אליה?
    או שאולי אנחנו מחפשים כלים שיקטינו את הריכוזיות במשק לאורך זמן?
    .
  2. החרם לא מזמין אותנו לשנות את אורחות חיינו. אנחנו ממשיכים לקנות מתאגידים, בתוך סופרמרקט ששייך לתאגיד, או רוכשים את הדלק שלנו מתאגיד אחר.
    החרם קורא לנו להחליף תאגיד בתאגיד, הוא לא מציע אלטרנטיבה לצרכנות עצמה.
    .
  3. החרם לא משנה את אופי פעולת התאגיד.
    חרם הוא אולטימאטום מסוג מוגבל במיוחד – תורידו את המחירים, אל תמכרו בישראל, אל תייצרו בשטחים – הוא לא מסוגל לייצר שיחה או לשנות את יחסי הכוחות בתוך האירגון, או בין הצרכן לארגון.
    האם תוכלו לשנות את דעתו של תשובה על מעשיו בעקבות החרם?
    האם חרם יגרום לשינוי באופי הפעילות במשק?
    אני חושבת שלא.
    .
  4. ובסופו של דבר, יש את נקודת המבט שהחרם מעניק לנו – שלילה במקום עשייה.
    מטרת החרם איננה יצירה – הוא קורא לפגיעה.
    במקום ליצור התאגדות צרכנית משותפת לבנייה של קהילת עסקים קטנים, החרם אומר לנו לפגוע. לא משנה כרגע במי – הכרזה על חרם כמוה כניסיון לפגוע במישהו.
    אבל גם אם "מגיע לו", עבורנו ועבור הקהילה שלנו התודעה הזו לא מייצרת ערך.

אז חרם על תאגיד לא משנה את יחסי הכוחות, הוא לא ישנה את הדרך בה צוברים עושר בכלכלה שלנו או את הדרך בה העושר הזה מתחלק (חוץ מאשר בין התאגידים). החרם לא יוצר תקשורת במקום שאיננה נמצאת, הוא איננו מעביר מסרים מורכבים בין אנשים. החרם לא עוזר לעובדים בשכר מינימום (מקסימום משיג להם רשות לשבת על כיסא). החרם כן משאיר אותנו בתודעה צרכנית. אז הוא לא משנה את השוק, והוא גם לא משנה אותנו.

 

לפני שאני מציעה תחליף, רק מילה אחת על המקום בו חרמות כן משפיעים  – על עסקים קטנים. חרם על עסק קטן – זה משהו אחר. חרם יכול לגרום לסגירה של עסק קטן, וזאת התנהגות ראויה לגינוי – אם אתם מכירים את בעל העסק שבו לדבר איתו במקום לגדוע את מקור פרנסתו. גם בשוק של עסקים קטנים חרם הוא כלי מיותר שאיננו מעודד שינוי משמעותי.

 

ערך במקום חרם

במקום  לדחוף לחרם, אני מציעה שנייצר ערך.
במקום חרם שאומר לנו איפה לא לקנות, אני מציעה את המילה "ערך" כדי לדבר על האלטרנטיבות. יש הרבה אלטרנטיבות לקנייה (לייצר בעצמי, להחליף, בארטר, יד שנייה, שוק החלפות ועוד1), ויש גם קנייה אלטרנטיבית. בואו נדבר על איפה כן לקנות – קנו בצורה שמייצרת ערך. עבורכם, עבור הקהילה בה אתם חיים, עבור חבריכם. קנו מחברים, קנו מבני משפחה, קנו ממכרים, קנו מבעל המכולת מעבר לפינה, קנו מהירקן, מהקצב, מהגבן, מהרפתן, מהחלבן, מהחקלאי… קנו ממי שהם חלק מהקהילה שלכם.
קנו ממי שמייצר ערך קהילתי. זכרו שמעבר למחיר הנקוב בשקלים על המוצר יש עוד מחירים נסתרים לכל קנייה. כשאתם קונים בתאגיד אז חלק מהמחיר הוא שלא תראו יותר את רוב הכסף, הוא יעבור לבנק, למוצרי מותרות או לחו"ל (קרן אייפקס, ששולטת בתנובה, ממוקמת בלונדון). כשאתם קונים מעסקים קטנים בתוך הקהילה אתם מייצרים ערך רב, בתוכו – רוב הכסף ממשיך להסתובב בתוך הקהילה, חלקו יחזור אליכם.

הנה מה שכבר כתבתי על זה:
" כשאני צריכה גבינה, אני מוכנה לשלם יותר על גבינה שמצאתי בדיר מקומי. שדיברתי בו עם הבעלים ושוחחתי עם העובדים. שראיתי את הכבשים ובררתי מה יש בתוך המוצרים. זה בסדר שזה עולה יותר, זה שווה לי הרבה יותר. אני מרוויחה חברים, אני מרוויחה יותר מקומות עבודה, אני מרוויחה חברי קהילה שעוסקים במה שהם אוהבים, אני מרוויחה חברי קהילה שיקנו אצלי כשאצטרך, אני מרוויחה שהשקלים שלי נשארים בקהילה שלי וממשיכים לעבוד בה, אני מרוויחה מים נקיים, אוויר נקי ואדמה מדושנת. ואני מרוויחה גבינה טעימה יותר מכל מה שיכול להוציא מפעל."

 

ועכשו הגיעה העת לשלוח אתכם בחזרה לרשימה הקודמת שלי, כל השאר כבר כתוב שם: http://www.mazon-izun.com/?p=5875

 

הערות:

1. בטור של אביבה משמרי בסלונה יש רעיונות רבים לאלטרנטיבות לצרכנות. כאן למטה אפשר למצוא את כל הרשימות הקודמות.
2. אחת הדרכים לבזר את הריכוזיות זה לחפש את היצרנים המקומיים. כאן באתר יש מידע רב על הנושא של מזון מקומי, ואתם מוזמנים לנבור בו.
3. אם אתם תוהים מי לדעתי הם ממשיכיה האמיתיים של המחאה, אז התשובה היא שיש המון יוזמות ששווה להצטרף אליה ולתמוך בהן.
הנה דוגמה ליוזמה כזו בתל אביב.

תודה לגדי מאיר על התמונה