עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
יוני 3, 2012
(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

יש לי עניין עם סנדלים, הם מסמלים בעיני איזה תום או פשטות. בקיץ אני נועל סנדלי שורש, שמיוצרים בארץ, באיזור טירת הכרמל. מאז שביקרתי שם והתרשמתי מהמקום, אני שמח להקפיד לרכוש את הדגמים שלהם שמיוצרים כאן.
כשהתחתנתי חיפשתי (ומצאתי) סנדלים תנ"כיים כמו של פעם – פשוטים.

בשבוע שעבר ביקרתי עם בנותיי ועם רומן בסנדלריה של מוש הראל מאיילת השחר, והכרנו עולם חדש ומופלא. או בעצם – ישן.

אביו החורג של מוש, היה הסנדלר האחרון של איילת השחר. בילדותו מוש היה עובד בסנדלריה ומסייע בכל מיני דרכים. גם אחרי שהסנדלריה בקיבוץ הפסיקה לתפקד והתחילה לצבור אבק, היא הושארה ממש ממש כמו שהייתה לפני חמישים ושישים שנה. כך כשמוש חזר למקום אפשר היה לפתוח את הסנדלרייה ממש בניחוח של פעם. ייצור עצמי מקומי אמיתי. בשיתוף הקיבוץ והמועצה לשימור אתרים הוא שיפץ את המקום, שיחזר, חקר ופתח שם לא מזמן את "הסנדלריה", שפועלת ממש ממש כמו שפעלה לפני שנים – אותן מכונות, אותם חומרים ואותה אהבה לעבודה וליצירה. אהבה שמוש מכניס למבנה הזה.

כשביקרנו שם מוש הראה לי קופסה של תה ויסוצקי שנראה שעברו עליה שנים רבות. היא עדיין עם התיונים בתוכה.

הוא פתח מגירה ומצא את רשימת העולים לכיתה א' בקיבוץ בשנת 1954 ואת מידות הרגל שלהם, כדי שיוכלו להכין להם סנדלים או נעליים.

היה לנו שם יום מופלא. הבנות (וגם המבוגרים) הסתקרנו מהמכונות, מהשיטות ומהכלים. בנינו ביחד סנדלים מיניאטורים מעור עם פטישי עץ, מספריים ענקיות ומחורר. הבנות יצרו לעצמן גם צמידים מעור. אנחנו המבוגרים הסתקרנו מהמכונות, מהעורות. בשביל היסטוריון כמוני זה היה ממש כמו להסתובב באתר ארכיאולוגי, אבל כזה שעדיין פועל.

למדנו שוב כמה חשובה העשייה והכלכלה המקומית. למדנו על בעל מקצוע, שייצר ומייצר בקהילה שלו, לאנשי הקהילה ומתפרנס ממלאכתו. שמענו את סיפורי העבר של המקום ואת הסיפור של מוש, שהחזיר לחיים מלאכה שהולכת ונעלמת.
הסנדלריה באיילת השחר מציעה סדנאות, סיורים, הסברים וכמובן – סנדלים. תנ"כיות. בטעם של פעם, פשטות ובעבודת יד.

לי זה מיד מעלה את הצורך לחדש את המערך שלנו לעידוד כלכלה מקומית ובעלי מלאכה מקומיים לא רק באוכל – בכל מה שאפשר, נעליים, ארונות, בגדים… אין לזה סוף, וטוב שכך.

הבנות ואני הזמנו סנדלים בעבודת-יד לפי מידה. מדדו לנו את הרגל ונתנו לנו לבחור את צבע הסנדל ואפילו צבע החוט שבו יתפרו.

מאז הביקור מסתובבת ביתנו הצעירה, נגה, חוזרת ומצהירה בכל הזדמנות שהיא רוצה להיות סנדלרית ודורשת שנשיג כלי עבודה כי היא צריכה להתאמן.

אם ילדינו יחוו ויראו שיש בעלי מקצוע אמתיים בקהילה סביבם – הם יוכלו לפתח מגוון גדול של כישורים, להכיר את המקום ממנו מגיעים הדברים בהם הם משתמשים, יוכלו ללמוד כיצד להכין חפצים יומיומיים, ובעיקר – הם יגדלו לתוך מציאות שבה בעלי מלאכה הם חלק מובן-מאליו ומהותי בקהילה ובכלכלתה.

אתר הסנדלריה באיילת השחר
(כולל פרטים ליצירת קשר ושעות פתיחה)

9 תגובות על “על סנדלים מקומיים ובעלי מלאכה”

  1. ליאורה הגיב:

    שלןם אורי,

    פוסט מעניין אבל אני בסנדלים ונעליים בדרך כלל מחפשת לא את הדגם הפשוט אלא דגם אורתופדי שיהיה נוח לרגל. דוגמאות שבדרך כלל מיובאות מחו"ל. חשובה גם האיכות.

    • אבישי הגיב:

      אביו החורג של מוש והסנדלר האחרון שמניין שעבד שם שמו שאול וההתמחות שלו הייתה נעליים אורטופדיות
      אני בטוח שאם תבקשי יוכלוו לייצר נעליים אורטופדיות במיוחד בשבילך
      גילוי נאות שאול זה גם אבא שלי :wassat:

  2. רותי ארבל -פסח הגיב:

    יפה מאד. טוב שמצליחים להפעיל סדנת אומן אמיתי – בעל מלאכה, באתר ששוףץ וחודש על ידי המועצה לשימור אתרים. בדרך כלל זה רק מה שהיה ולא מה שכעת חיה…:smile:

  3. דורית ה. (טבעון) הגיב:

    http://www.facebook.com/eldadbahar

    אני מצרפת קישור לעמוד של אלדד בכר- חבר בעל גלריה ובית מלאכה 'אומניה' למוצרי עור יפים יפים , מכיר?
    מומלץ בחום לבקר- גר ועובד בקיבוץ אפק דקה מהקריון.

  4. אושרי הילזנרט הגיב:

    נהדר

  5. אהוד הגיב:

    בתור מייצר סנדלי עור חובבני ועוד דברים מעור, זה מקום שמחייב ביקור
    כל הכבוד

  6. […] כמו פעם, שעובד בבית המלאכה שלו במושב חרות. ממש כמו מוש בסנדלריה הוא מחייה את דרכי בית הדפוס העתיק. לו יכולתי הייתי הולך […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *