עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
מאי 13, 2012
(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

פעמים רבות אני נדרש לשאלת תוחלת החיים בקורסים שונים שאני מלמד, כשאני מדבר על האבולוציה וההיסטוריה של התזונה, על רפואה עתיקה ואפילו בסיורי ליקוט. זו שאלה חשובה ובמשך השנים השאלות הללו גרמו לי להעמיק בלימוד של הנושא, כדי שאוכל לתת תשובות מקיפות ומלאות.

בדרך כלל זה נשאל (לצערי) ככה: "טוב, אבל מה אתה רוצה? שנחזור להיות ציידים לקטים או שנחייה כמו לפני אלף שנה? הם מתו בגיל 20!!"
בעצם, אם תקראו את זה, זו לא ממש שאלה, זו הצהרה. אבל בכל זאת חשוב להקדיש זמן ומחשבה רבה לתשובה.

ובכן, אני נוהג לפתוח בכך שלי, באופן אישי, פחות חשובה שאלת תוחלת החיים ויותר סוגיית איכות החיים. אני חי כאן ועכשיו, וכשאני יותר בריא – יותר טוב לי, אני יותר פעיל ואין לי ממש מושג מה יקרה מחר. כבר ציטטתי פעם את הרמב"ם שכתב "כך גם בנוגע לעתיד: כל מה שעתיד לקרות הוא אפשרות ואיננו וודאי, אפשר שיקרה ואפשר שלא יקרה. כמו שחוששים שיתרחש נזק, כך מן הראוי להרחיב את הבטחון שיתרחש הטוב, שהרי גם זו אפשרות." אך גם זו לא תשובה מספקת, כי היא עוסקת בעיקר בנפש ולא בגוף. היא אינה נותנת את התשובה לשאלה "אנחנו לא יודעים מה העתיד, אך האם אנחנו יכולים להשפיע עליו?".
תשובתו של הרמב"ם לשאלה זו בסוף הטור הזה, אבל גם לי כבר יש תשובה לא רעה.

חישוב תוחלת החיים לאורך ההיסטוריה

הקביעה שמוטחת בי לרוב היא שתוחלת החיים בעבר הייתה נמוכה מזו של ימינו. זה באמת נכון וגם לא נכון – תלוי איך מחשבים. אחת מסיבות המוות העיקריות בעולם העתיק היו זיהומים שנבעו מהגיינה לקויה. זוהי תופעה שכבר כמעט לא קיימת בעולם המערבי, למעשה – נראה שההקפדה היתרה על הגיינה הביאה אותנו לקצה השני בו המערכות שלנו קורסות ממפגש עם טפילים וחיידקים מכיוון שלא הורגלו בהם. הגיינה הייתה גורם מרכזי לתמותת תינוקות בעולם העתיק ולכן, במקומות מסוימים, עד כ-2/3 מאוכלוסיית הילדים מתה לפני גיל חמש. אם נוציא את משתנה ההיגיינה הלקויה ותמותת התינוקות (כמו שכבר הוצאנו אותם מחיינו) נגלה שתוחלת החיים בעולם העתיק הייתה דומה לזו שלנו במקומות מסוימים ותקופות מסוימות מעט יותר נמוכה ובזמנים ומקומות אחרים אף יותר גבוהה.

ירידה צפויה בתוחלת החיים

התזונה שלנו החדשה, זו שאנחנו מתהדרים בשיפור שהיא מעתירה על תוחלת החיים שלנו, כמה זמן אנחנו כבר בודקים אותה? 200 שנים בערך?
כבר היום אפשר לראות באזורים רבים בארה"ב ירידה בתוחלת החיים של האוכלוסייה. זאת, בעיקר בשל מחלות כרוניות ובראשן סוכרת וסוכרת נעורים. הסטטיסטיקות הקשות הנוגעות לתחלואה העתידית בסוכרת נעורים חוזות שעד 25% מהאוכלוסייה שנולדה כעת תפתח את המחלה. ילד החולה בסוכרת נעורים מאבד בין 17-25 שנה מתוחלת החיים הצפויה שלו. בואו נבדוק את תוחלת החיים שוב, עוד 50 שנה…

healthy-life-years  או  Healthy life expectancy (HALE)

ההבנה שהרפואה המודרנית מאפשרת לנו לחיות עד גילאים מופלגים גם אם איכות חיינו נפגעת מאוד ממחלות כרוניות – גם אם אנחנו זקוקים לטיפול סיעודי או מרותקים למיטה – הולידה שיטות חדשות לחישוב תוחלת החיים. בעולם בונים היום שיטות שמחשבות לא רק את תוחלת החיים אלא גם את תוחלת החיים הבריאה – באירופה קוראים לזה healthy-life-years  ובארה"ב Healthy life expectancy (HALE). ההשוואה של תוחלת החיים הבריאה שלנו מול זו של אנשי העבר מביאה למסקנות מעניינות – נראה שאת ההצלחה המסחררת שלנו בהצלת תינוקות אנחנו מפסידים (סטטיסטית. אין קשר ישיר) בחיי מבוגרים וקשישים. רוב התינוקות שלנו שורדים, מולם – מבוגרים רבים חולים.

לפני מספר ימים נפלה לידי אגרת קצרה שכתב הרמב"ם בתשובה לתלמידו יוסף בן יהודה, ששאל: "האם חיי האדם בעולם הזה קצובים עד מועד קבוע, אשר האדם בהכרח מגיע אליו, והפגעים אינם קוטעים אותו או משחיתים אותו?
או שמא משחיתים את משך החיים הפגעים הקוטעים, כאשר הם חלים באדם ומכלים את חייו כאשר אינו נזהר מהם?
האם כאשר אין הוא נשמר ומכין עצמו על ידי הכנות להרחיק את הפגעים הקוטעים את החיים לא ישאר חי, ואילו כאשר יכין את עצמו לקראתם ויצטייד לעמוד בפניהם, יאריך להתקיים ולחיות יותר ממה שהיה מאריך לולא נשמר והתכונן?
"

השאלה ארוכה וכך גם תשובתו של הרמב"ם, שאני בתחילת דרכי בפרשנותה. אבל דבר אחד ברור וחד-משמעי בתשובתו – הרמב"ם מביא הוכחות מדעיות (וגם ציטוטים מהמקרא) לכך שאין מועד קצוב לחיים וכי אורך החיים מושפע מהסביבה, מהפעולה של גופנו ומסיבות נוספות.

אז למה לנו לבחור באורח חיים לא נוח שהתפתח בזמן שבו תוחלת החיים הייתה נמוכה משלנו?
ובכן, מכיוון שכבר פתרנו את הדברים שהעלו את תוחלת החיים הממוצעת וזה לא הסוכר והמרגרינה. עכשו אנחנו סתם מחפשים תירוץ לאכול ג'אנק. אבל איך שלא תסובבו את זה – ברור לנו מה אנחנו צריכים לעשות, התירוץ לא משנה את זה.