עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
אוקטובר 19, 2010

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

בכיתה ח', לא חשוב לפני כמה שנים, התערבתי עם חבר, לא משנה מאיזו עדה, שאני מסוגל לאכול סנדוויץ' מרוח בנדיבות בסחוג שאמא שלו הכינה ובמשך חמש דקות רצופות לא לשתות מים. אף אחד לא האמין שאני אצליח, חוץ ממני. ביום הגדול מצאנו מקום מבודד, שהמורות לא ימנעו מאיתנו את התרגיל המסוכן, ואני אכלתי את הסנדוויץ' כולו.

אני בכלל לא זוכר אם היה טעים, הדבר היחיד שאני זוכר הוא שהצלחתי, ושבמשך דקות ארוכות סבלתי בעוז את החריפות ולא שתית מים. את חלקו בהתערבות הוא מילא ובהמשך היום הוא קנה לי מנה פלאפל בקיוסק של בית הספר.

כשבגרתי נעשו גם האתגרים הקולינאריים מורכבים יותר. כשפגשתי את האשה שלי, היה לי ברור שהדרך אל ליבה עוברת דרך הבטן – היא לא קליינטית פשוטה. מאז ועד היום הדבר הכי חשוב הוא מה היא תגיד אחרי הביס הראשון, תמיד מעט מפרפר לי הלב בשלב בו אני מגיש לה את הארוחה. למדתי איך לבשל ומה לבשל כדי להפוך גם את טלי למרוצה, וגם את שנינו לבריאים ושמחים יותר. התהליך שהתחיל עם טלי הוא זה שהוביל אותי בהמשך לבחור בעיסוק בתזונה כדרך חיים.

אחרי שמצאתי את הדרך להשביע את טלי, שקעתי במצולות אוקיינוס ההיסטוריה של האוכל המקומי. חקרתי את שימור המזון באיזור שלנו במאות השנים שחלפו, את התזונה שהיתה כאן, את הגידולים שגידלו כאן, את האוכל של נוודים, חקלאים ויושבי הערים. האתגרים הקולינאריים שלי משלבים בשנים האחרונות את עבודת המטבח עם העבודה האקדמית.

לפני שנתיים בניתי תפריט המשחזר מנות שונות מההיסטוריה של ארץ-ישראל והגשנו ארוחה מסוגננת בתחנה המשוחזרת של רכבת העמק. לפני חצי שנה הזמין אותי מסדר אבירי הגריל (כן, יש דבר כזה) להגיש ארוחה למגוון שפים ואנשי אוכל, שכולה מנות היסטוריות – החל מהמהפכה החקלאית, שיוצגה על-ידי מנה שעיקרה ירקות פרחים ופירות אך גם מקלות כוסמין שמסמלות את תחילת החקלאות, ועד הסיכבאג' מנה דגל מהמטבח הערבי העילי של ימי הביניים המורכבת מתבשיל בשר מבושל בחומץ בן יין עם שלל תבלינים, פירות יבשים ומי ורדים.

עברתי מאתגר החריף-בפיתה, דרך אתגר הלשון אנינת הטעם, אל אתגר הארוחה האחת ועכשיו אני עומד לקחת על עצמי גם את האתגר המקומי.

אין ספק שהשנה שעומדת בפתח תהיה מאתגרת, מעניינת ומורכבת במיוחד, אנחנו קוראים לה שנת "האתגר המקומי" מהאביב ובמשך שנה שלמה אוכל רק אוכל מקומי, אוכל שגדל בארץ-ישראל ושקשור למקום מבחינה היסטורית.

האתגרים שלי, אלה הדברים עליהם אני מתכוון לכתוב בזמן הצלילה אל תוך האוקיינוס הרחב של מזון מקומי…


הערה שנוספה שנה לאחר מכן, בדצמבר 2011 –
על המשך גילגוליה של השנה המקומית אפשר לקרוא בטור "דברים שאוכלים מכאן".

מזון מקומי אוכל מכאן

3 תגובות על “שנת האתגר המקומי”

  1. Dovratya Eshed-Komemi הגיב:

    מסקרן! מחכה לקרוא על זה..

  2. […] מה פתאום מיסו יפני באמצע שנה שכולה אוכל מקומי? ובכן, המיסו הוא מאכל מקומי. כלומר, לא ממש המיסו ובטח […]

  3. […] שישי נגמרה השנה המקומית. מאתמול אני יכול לאכול שוב מזון מכל רחבי העולם. אז מה […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *