עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:(כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק)
מעודכנים בכל החרמות?
מחרימים את חברת דלק, מחרימים את שופרסל, מחרימים את תנובה, מחרימים חברות סלולר שונות ויש עוד… העורך של דה מארקר טוען שהישראלים החדשים מחרימים!
המחרימים נחשבים לצאצא טבעי של המחאה החברתית, אחרי הכל יש גרסאות שתולות את תחילת המחאה בחרם הקוטג', אביהן החוקי של החרמות הנוכחיות. קבוצת אקטיביסטים שהתארגנה תחת השם "עשר המכות" מבטיחה שהחרם על חברת דלק הוא רק ההתחלה. והחרם על תנובה הוא הנושא האחרון מהמחאה שנותר בכותרות. אבל אם החרם הוא צאצא של המחאה אז אולי אפשר להגיד שהוא בחזקת ממזר. חרם לא מסתדר עם הרצון לשנות את החברה, כי חרם משאיר את הסדר החברתי בדיוק כפי שהוא. החרם הוא לא אמצעי להעצמת האזרח הקטן, החרם משאיר אותנו קטנים.
תעצרו את החרם! אני רוצה לרדת!
ברשימה קודמת – "מצרכנית לאדם", ביקשתי – בבקשה אל תחרימו. אבל זה היה בתוך הטקסט ואולי זה לא יצא ברור מספיק, אז הגיעה העת להתמקד – תפסיקו את החרם.
להפסיק את החרם לא כדי לקנות תנובה, להפסיק את החרם כדי לעבור למחשבה יוצרת. לא אכפת לי מתנובה, אני בכלל לא אוכלת מוצרי חלב. אכפת לי מהחלבן ומהגבן בשכונה שלי, הם האנשים איתם אני יכולה ליצור שינוי חברתי אמיתי. אבל זה לא יקרה אם אתם תמשיכו עם החרם, כי החרם משאיר אותנו צרכנים במקום להעצים אותנו כבני-אדם.
כך שהדבר החשוב ביותר לומר כאן הוא – חרם משאיר אותנו בתוך המקום הצרכני, זה כלי מעולם הצרכנות. חרם לא מביא לשינוי חברתי, הוא לא יוצר שיח ולא מעודד מחשבה.
הנה כמה עובדות על החרם:
- החרם נועד כדי לשנות את ההתנהגות של המוחרם.
אחרי שהמוחרם נענה ומשנה את התנהגותו החרם נגמר.
האם זה מה שאנחנו רוצים – שתנובה תוריד את המחירים והצרכנים ישובו אליה?
או שאולי אנחנו מחפשים כלים שיקטינו את הריכוזיות במשק לאורך זמן?
. - החרם לא מזמין אותנו לשנות את אורחות חיינו. אנחנו ממשיכים לקנות מתאגידים, בתוך סופרמרקט ששייך לתאגיד, או רוכשים את הדלק שלנו מתאגיד אחר.
החרם קורא לנו להחליף תאגיד בתאגיד, הוא לא מציע אלטרנטיבה לצרכנות עצמה.
. - החרם לא משנה את אופי פעולת התאגיד.
חרם הוא אולטימאטום מסוג מוגבל במיוחד – תורידו את המחירים, אל תמכרו בישראל, אל תייצרו בשטחים – הוא לא מסוגל לייצר שיחה או לשנות את יחסי הכוחות בתוך האירגון, או בין הצרכן לארגון.
האם תוכלו לשנות את דעתו של תשובה על מעשיו בעקבות החרם?
האם חרם יגרום לשינוי באופי הפעילות במשק?
אני חושבת שלא.
. - ובסופו של דבר, יש את נקודת המבט שהחרם מעניק לנו – שלילה במקום עשייה.
מטרת החרם איננה יצירה – הוא קורא לפגיעה.
במקום ליצור התאגדות צרכנית משותפת לבנייה של קהילת עסקים קטנים, החרם אומר לנו לפגוע. לא משנה כרגע במי – הכרזה על חרם כמוה כניסיון לפגוע במישהו.
אבל גם אם "מגיע לו", עבורנו ועבור הקהילה שלנו התודעה הזו לא מייצרת ערך.
אז חרם על תאגיד לא משנה את יחסי הכוחות, הוא לא ישנה את הדרך בה צוברים עושר בכלכלה שלנו או את הדרך בה העושר הזה מתחלק (חוץ מאשר בין התאגידים). החרם לא יוצר תקשורת במקום שאיננה נמצאת, הוא איננו מעביר מסרים מורכבים בין אנשים. החרם לא עוזר לעובדים בשכר מינימום (מקסימום משיג להם רשות לשבת על כיסא). החרם כן משאיר אותנו בתודעה צרכנית. אז הוא לא משנה את השוק, והוא גם לא משנה אותנו.
לפני שאני מציעה תחליף, רק מילה אחת על המקום בו חרמות כן משפיעים – על עסקים קטנים. חרם על עסק קטן – זה משהו אחר. חרם יכול לגרום לסגירה של עסק קטן, וזאת התנהגות ראויה לגינוי – אם אתם מכירים את בעל העסק שבו לדבר איתו במקום לגדוע את מקור פרנסתו. גם בשוק של עסקים קטנים חרם הוא כלי מיותר שאיננו מעודד שינוי משמעותי.
ערך במקום חרם
במקום לדחוף לחרם, אני מציעה שנייצר ערך.
במקום חרם שאומר לנו איפה לא לקנות, אני מציעה את המילה "ערך" כדי לדבר על האלטרנטיבות. יש הרבה אלטרנטיבות לקנייה (לייצר בעצמי, להחליף, בארטר, יד שנייה, שוק החלפות ועוד1), ויש גם קנייה אלטרנטיבית. בואו נדבר על איפה כן לקנות – קנו בצורה שמייצרת ערך. עבורכם, עבור הקהילה בה אתם חיים, עבור חבריכם. קנו מחברים, קנו מבני משפחה, קנו ממכרים, קנו מבעל המכולת מעבר לפינה, קנו מהירקן, מהקצב, מהגבן, מהרפתן, מהחלבן, מהחקלאי… קנו ממי שהם חלק מהקהילה שלכם.
קנו ממי שמייצר ערך קהילתי. זכרו שמעבר למחיר הנקוב בשקלים על המוצר יש עוד מחירים נסתרים לכל קנייה. כשאתם קונים בתאגיד אז חלק מהמחיר הוא שלא תראו יותר את רוב הכסף, הוא יעבור לבנק, למוצרי מותרות או לחו"ל (קרן אייפקס, ששולטת בתנובה, ממוקמת בלונדון). כשאתם קונים מעסקים קטנים בתוך הקהילה אתם מייצרים ערך רב, בתוכו – רוב הכסף ממשיך להסתובב בתוך הקהילה, חלקו יחזור אליכם.
הנה מה שכבר כתבתי על זה:
" כשאני צריכה גבינה, אני מוכנה לשלם יותר על גבינה שמצאתי בדיר מקומי. שדיברתי בו עם הבעלים ושוחחתי עם העובדים. שראיתי את הכבשים ובררתי מה יש בתוך המוצרים. זה בסדר שזה עולה יותר, זה שווה לי הרבה יותר. אני מרוויחה חברים, אני מרוויחה יותר מקומות עבודה, אני מרוויחה חברי קהילה שעוסקים במה שהם אוהבים, אני מרוויחה חברי קהילה שיקנו אצלי כשאצטרך, אני מרוויחה שהשקלים שלי נשארים בקהילה שלי וממשיכים לעבוד בה, אני מרוויחה מים נקיים, אוויר נקי ואדמה מדושנת. ואני מרוויחה גבינה טעימה יותר מכל מה שיכול להוציא מפעל."
ועכשו הגיעה העת לשלוח אתכם בחזרה לרשימה הקודמת שלי, כל השאר כבר כתוב שם: http://www.mazon-izun.com/?p=5875
הערות:
1. בטור של אביבה משמרי בסלונה יש רעיונות רבים לאלטרנטיבות לצרכנות. כאן למטה אפשר למצוא את כל הרשימות הקודמות.
2. אחת הדרכים לבזר את הריכוזיות זה לחפש את היצרנים המקומיים. כאן באתר יש מידע רב על הנושא של מזון מקומי, ואתם מוזמנים לנבור בו.
3. אם אתם תוהים מי לדעתי הם ממשיכיה האמיתיים של המחאה, אז התשובה היא שיש המון יוזמות ששווה להצטרף אליה ולתמוך בהן.
הנה דוגמה ליוזמה כזו בתל אביב.
תודה לגדי מאיר על התמונה
טלי, תודה על הרשימה הממוקדת והמנומקת היטב, כרגיל. ולפינת ההמלצה: לראש השנה – "כליל הדבש", דבש אורגני של משפחת ארז המקסימה מכליל. טעים ביותר, במיוחד דבש פרחי האביב! שתהיה שנה טובה וגשומה.
גלית יקרה,
תודה רבה על הקריאה.
אנחנו מכירים ומוקירים את תומר ולילך, ביום ראשון עומד להתפרסם הטור של אורי לכבוד ראש השנה והפעם יהיה בנושא דבש. לקראת הטור אורי דיבר עם תומר והמלצה חמה על כליל הדבש מופיעה בתחתית. :happy:
שנה טובה וגשומה! אמן!
יופי של מאמר!
תודה אחותי :kissing:
מ ע ו ל ה.
אני שמחה שאת כאן בשביל להפוך
את המחשובות המקושקשות שלי בעניינים האלה,
לנימוקים מסודרים ומנוסחים. חרם זה דבר עצוב ומיותר.
הקריאה לחרם תמיד מאוד מעציבה אותי,
והנה הסברת בדיוק בדיוק בדיוק למה.
ובעניין הנוסף שכבר כתבת עליו אני מוסיפה את
הזווית שלי: בתור עירונית, אני הולכת בין הטיפות,
מחפשת את החנויות שהן לא רשתות,
מחפשת את היצרנים העצמאיים וכו'.
אז בקיצור,
ת ו ד ה ט ל י.
מיכל, תודה על התגובה הלירית.
בעקבות שאלות שעלו אחרי הפוסט הקודם אני קוראת על הרבה התארגנויות עירוניות – קואופים, מעגלי שיח, צוותי חשיבה שכונתיים, גינות קהילתיות…
אני מתרשמת שלמרחב העירוני יש הרבה מאוד מה להציע מבחינת יצירה ובנייה של קהילות מקומיות.
תודה טלי על חידוד הרזולציה – הצעד הבא אחרי החרם, שמהווה את התעוררות האזרח לכוחו ולבחירותיו, אל הקמת החלופה.
ז'ראר היקר, תודה שבאת.
אני לא חושבת שזה הצעד הבא, אתה מבין, כי אני חושבת שתודעה של חרם לא מביאה ליצירת חלופות.
אני חושבת שמבין הצעדים הנוכחיים עלינו להתמקד בצעדים החיוביים שבונים קהילה.
תודה טלי על העלאת הנושא הזה לסדר היום,
גם אני כואבת את השימוש – העודף מאד – במילה חרם.
כמטפלת רגשית אני רוצה להוסיף פן נוסף לנושא: הפן הרגשי.
עד לתחילת גל החרמות הנוכחי היתה המילה "חרם" שייכת בעיקר לדינמיקות בין ילדים בגילאי בית הספר היסודי בעיקר. בישוב שגרתי בו עד לא מזמן התאספו הורים כדי לקבוע גבולות מוסכמים להתנהגויות חברתיות, משום שחרמות הם התנהגות לא מקובלת עליהם. התנהגות שגורמת סבל וחוסר בטחון גם למושא החרם וגם למפעילו – שכן כל אחד בסתר ליבו מפחד מהחרב המתהפכת, גם אם הוא ילד צעיר שלא ממש מודע לכך.
מה זה קשור כאן?
לדעתי זה מאד קשור! כשהמילה חרם הופכת להיות שגורה ובעלת כח השפעה חברתי לכאורה חיובי, אנחנו מתרגלים אליה ונהיים פחות ופחות עירניים למטען השלילי והמסוכן שלה. ולא רק אנחנו המבוגרים, ברור שגם ילדינו הרכים שצופים בנו מפנימים מסרים אלו. אני לא אתפלא אם יתגלה במחקר בעוד לא הרבה זמן שנורמת החרם בבתי ספר התחזקה מאד, שהרי "כולם יודעים" שזו דרך לגיטימית להשיג דברים. מחרם על קוטג' ותנובה לחרם על ילד או קבוצה המרחק הרגשי הוא לא גדול.
אני מסכימה עם כל מילה שלך, חרם היא דרך שוללנית ואגרסיבית שאינה מציעה סדר חברתי מתוקן אלא רק הורסת את הקיים.
הייתי רוצה שהתרבות המתחדשת של מודעות ופעולה תשתמש במילים אקטיביות חיוביות, שניתן לקבל מהן השראה חיובית לעוד תחומי חיים.
תודה שוב שכתבת את מה שכתבת, כי דחפת אותי בכך להוסיף את מה שיושב לי על הלב כבר הרבה זמן.
אני מקווה שזה בסדר מצידך, אני משתפת.
שלום ניר, ברוכה הבאה.
כמובן שזה בסדר שהגבת ותודה רבה לך על התגובה המרתקת.
הבאת כאן פן נוסף ומעניין שלא חשבתי עליו, והארת את עיני.
למדתי הרבה מאוד מדבריך.
שתהיה שנה טובה!
טלי
אני רוצה להדביק כאן ציטוט מאמר שנשלח לי בעקבות הטקסט הזה.
מדבריו של גנדהי:
boycott is a purely worldly and political weapon. It is rooted in ill-will and a desire for punishment …. One who wishes to be a Satyagrahi forever cannot participate in any boycott movement ….
Satyagrahi הוא אדם שפועל בדרך לא אלימה.
בקטע הזה גנדהי בעצם אומר שחרם הוא אלימות, ולכן הוא שולל אותו.
למאמר הנהדר וְלתגובות היפות אני מבקש להוסיף:
כמי שמרבה לדבר וְלכתוב דברים ברוח המאמר הזה, וּבדומה לז'ראר, אם אני מבין אותו נכון, גם אני חושב, שכש"פוסלים" פעולה, שבִיסודה מניעים חיוביים בטַעֲנה, שיש דרך נכונה יותר, חשוב להוקיר תחילה את עצם ההתעוררות לִפעולה, שהיא כבר התקדמות גדולה לעומת הפאסיביות. נכונות לוויתור על מוצר אהוב וּלשינוי הרגלים ושיתוף פעולה עם יוזמה חברתית בַאֲשר היא, אינה דבר של מה בכך על רקע השאננות האופיינית לחברתנו.
ההימנעות מקנייה מתאגידים היא המימוש של ה-refuse, אחד מֵחמשת ה-r-ים. הקריאה, לקנות רק מעסקים קטנים וּלהעדיף עסקים בתוך הקהילה היא, למעשה, קריאה להחרים את התאגידים, רק מבלי להשתמש במלה זוֹ. למען הסר ספק, אינני מקל ראש בשימוש במלים: להפך – במקום להתמקד בחרם השלילי והאלים, שמותיר ריקנות, יש כאן המלצה להתמקד ב"כן" וְלבנות את הרצוי.
תודה
הי אלון.
תודה שבאת.
הפוסט הזה על חרם הוא הרחבה של נושא ספציפי מהפוסט הקודם, הכללי.
אני חושבת שאתה צודק וצריך לפתח גם את נושא האלטרנטיבות (חמשת ה-R באנגלית). האמת היא שאיכשהו בנושא ההוא אני מרגישה שכבר כתבו המון, ובטח שיש מומחים גדולים ממני ליצירה וביאור של הנושא.
בינתיים זה בבחינת – אני מסכימה שנחוץ, לא בטוחה שאני האדם לכתוב על כך.
שתהיה שנה טובה!
רציתי להראות היבט נוסף: איך יראה המשק אם ציבור גדול יישם את מה שאת אומרת. זה נדמה כאילו לא יהיה הרבה שינוי… האומנם???
להלן טקסט מהפוסט שלי:
רעיון ה'הַטָיָה' מדבר על היום בו חלק מהציבור יפסיק לפקוד את ה"צמד" לטובת עסקים קטנים.
http://cafe.themarker.com/post/2363121/
משה,
אני מניחה שלא הבנתי משהו ממה שכתבת כי:
1. ברור לי לחלוטין שיהיה שינוי עצום אם כולנו נבחר לקנות בתוך הקהילה שלנו, מעסקים קטנים ומוכרים לנו אישית.
2. נראה כאילו שאתה כותב אותו דבר בשורה השניה.
בקיצור, לא הבנתי מה ניסית לומר.
לא מסכים!
להרוויח זה לגיטימי, אבל כמה?
היצרנים (אולי פחות), רשתות השיווק ובמיוחד החנויות (כולל סופרמרקטים) לוקחים אחוזי רווח לגמרי לא סבירים. בדרך כלל בל שרשרת השיווק לוקחת כ-150% ממחיר היצור. זאת הבעיה.
אולי אתה לא מסכים.
אבל ההסבר שלך כלל לא מתייחס לדברים שלי.
שאלות של רווח תאגידי אינן ממין העניין בו אני עוסקת.
אין סיבה לצרוך מותגים ואין סיבה לריב איתם על המחיר.
עדיף להשקיע בעסקים הקטנים והעצמאיים שסביבנו (כולל בסטות בשוק, כולל יצירה עצמית, כולל קואופרטיבים וכל דבר אחר).
טלי יקרה! תודה על המאמר, מאד מאיר עיניים ונותן מוטיבציה לכך שיש לנו מה לעשות
אבל יש לי שאלה,
נכון שלצרוך מבעל מכולת, יתן לי יותר אפילו שיעלה לי יותר, כי אכיר אותו, אכיר עוד אנשים בשכונה, הקשר הזה יביא לשיתופי פעולה ועוד, וזה מבורך, אבל, בעלי טוען שהתאגיד מרוויח יותר כשקונים במכולת, ועדיין נשארת ריכוזיות. אז מה עשינו בזה? או שאת מדברת על משהו שהוא תהליך ארוך של שינוי חברתי שיקח כמה שנים, שברגע שאנשים מתחברים, מדברים, מתלכדים, משם יבוא השינוי והיצור הלא תאגידי.
כי כרגע, כל מה שיש במכולת שייך לתאגיד זה או אחר לא?
חוץ מפירות וירקות.
אני למשל, טבעונית למעט ביצים, אותם אני קונה מהמשק עצמו ואני באמת רואה איך התרנגולות מתרוצצות חופשי, ירקות אני קונה מהירקן, מהגינה שלו במושב חוגלה, אבל מוצרי צריכה אחרים (הגיינה וכו') – אני קונה בסופר. קניתי מוצרים יותר אקולוגיים ב"אורגניק מרקט", אבל כעת הם של נחי דנקנר
אז איך בטווח הארוך זה ישפיע על הריכוזיות?
אשמח לשמוע וליישם
תודה
הי מיכל,
אני לא יודעת.
תגידי לי אם זה נשמע לך הגיוני –
כל מה שיש במכולת בא מתאגיד, אבל המכולת לא שייכת לתאגיד בעוד שהסופר כן.
האמת שזה לא עונה. כי את זה אני כבר יודעת ומיישמת. (פירנוס כמה משפחות ולא משפחה אחת)
רציתי לדעת מהו הפיתרון שבאמת יפסיק את הריכוזיות הגבוהה בארץ.
שהיא אחת מהגבוהות בעולם המערבי.
ובכן – אני חושבת שזה מה שיפסיק את הריכוזיות.
ייצור עצמי, שימוש חוזר ורכישה בעסקים קטנים ועצמאיים שמייצרים בעצמם.